דודי בן עמי

דודי בן עמי
דודי בן עמי; צילמה: שרית שץ

יום שישי, 1 באפריל 2011

על "שירי מכות מצרים" לעת הזו.


הגדת נֹא אמון - הגדת נ. אלתרמן
למטה ראה מצגת של כל היצירה

לכאורה אפשר לראות את 88 בתי השיר של "שירי מכות מצרים" רק כמדרש חכמים על עשר המכות של הגדת הפסח. ואולם, אם במרכז היצירה עומד מִנְיָן הלילות של המכות, היינו מצפים כי שירת הפתיחה תעסוק בעבודת הפרך והשאיפה לחופש, כפי ששירת הסיום תביא את היציאה למדבר ולחרות.
אך עיון ביצירה האֶפִּית והסימבולית הזו מלמד כי יש בה ראיה כוללת, חורגת מן הסיפור המקראי אל הנרחב יותר, ואין אנו עוסקים בתולדות עם ישראל דווקא. ייסורי האב והבן בנֹא-אָמוֹן המֻכָּה אינם רק דוגמה המעבירה את הזיכרון ההיסטורי אל סבל הפרט, הנוח יותר לתפישׂה ולחמלה. היצירה היא דרך השקפה אל חזון המתייחס למה שבין עָרִים ונתיבות-עמים, בהיסטוריה של סבלות אנוש - של אז ושל היום

בֵּין קְדוּמֵי סִפּוּרֵי מוֹרֶשֶׁת
סִפּוּרֵךְ הַמְּנֻדֶּה לוֹהֵט.
כִּדְלֵקָה רְחוֹקָה מִגֶּשֶׁת
אַתְּ עוֹלָה מֵעָבֵי הָעֵת.

וּכְזִכְרוֹן עֲווֹנִים וָעֹנֶשׁ
בְּשַׂלְמָה עֲקֻבָּה דָּמִים
קַמְתְּ -נִצַּבְתְּ בְּלִי יִשְׁלֹט בָּךְ עֹבֶשׁ,
עַל רֵאשִׁית נְתִיבוֹת עַמִּים
                          [בדרך נא אמון א']
"שירי מכות מצרים" דומים לציור טְרִיפְּטִיכוֹן שבמרכזו עשרת הלילות, מִדָּם ועד מכת-בכורות. עשרה שירים אלה נשקפים מעיניהם של האב והבן שבעיר הקורסת. ואולי גם נבואה קשה היא לימים שיבואו אַחַר "נְפֹל מַלְכוּת מִכֵּס" בכיכר העיר.

בְּכוֹרִי, בְּכוֹרִי הַבֵּן, לֹא תֹּהוּ עוֹד, לֹא תֹּהוּ.
גַּם כָּאן חֻקִּים בַּרְזֶל. לֹא נֶחְקְקוּ לַתֹּהוּ.
אַחַר נְפֹל מַלְכוּת מִכֵּס עַד עֲרִיסוֹת
נִגְלִים הֵם בְּהִמּוֹג עֲשַׁן הַהֲרִיסוֹת.

אָבִי, דָּמְךָ עָלַי נוֹטֵף אַדְמוֹן אַדְמוֹן.
חֻקִּים בַּרְזֶל, בְּכוֹרִי, צוֹפִים אֶל עִיר אָמוֹן.
קְטַנֵּי דְּרוֹרֶיהָ, אָב, נָפְלוּ פְּצוּעֵי חָזֶה.
גְּדוֹלֵי צָרֶיהָ, בֵּן, בָּכוּ בַּלֵּיִל הַזֶּה.
                                  [שירי מכות מצרים ז' ברד]
לצידה האחד של תמונת המכות שירת הפתיחה "בדרך נא-אמון", ארבעה שירים העוסקים בעיקר בלקח ומוסר-השכל היסטוריים. נֹא-אָמוֹן ומכותיה חשובה בנוכחותה והיחס אליה הנו יותר מיחס גיאוגרפי אל עיר, מקום בו מתרחשים הדברים. נ.אלתרמן מייחס לה נוכחות כמו-אישית ואליה הוא פונה כאל ישות חיה וסובלת, (אולי תוך מודעות לדמיון בין ראשי-תיבות שמה לאלו של שמו). אינך יכול שלא לכבד את השקפת עולמו של אלתרמן כפי שהיא משתקפת  בשירת פתיחה זו. יותר מכך, אירועי מצרים של החודשים האחרונים מדברים מתוך היצירה כְּדַבֵּר אחד הנביאים, והיא תכונה של יצירות אפיות מהשורה הראשונה בשירת העולם.
באביב זה יש משמעויות מיוחדות לעולמו של נ. אלתרמן כפי שהוא משתקף ביצירה, וישנן אמירות שנכתבו כאילו לנעשה בקהיר השתא.

וְנִקְבַּץ אֲסַפְסוּף הַפֶּלֶךְ
וְקוֹלַר הָאַשְׁמָה עִמּוֹ
לִתְלוֹתוֹ בְּשָׂרִים וָמֶלֶךְ
וּלְפָרְקוֹ מִצַּוְּארֵי עַצְמוֹ.

וּבְהַכּוֹת עַל רָאשִׁים, כְּאֶבֶן,
הָאוֹתוֹת שֶׁנִּרְאוּ כִּשְׂחוֹק,
וּבִבְעֹר לְעֵין-כֹּל, כְּתֶבֶן,
אֲמִתּוֹת שֶׁנִּרְאוּ כְּחֹק - -

- - גַּם לֵילֵךְ מִתְנַשֵּׂא שָׁכוּחַ
וּזְמַנִּים נִקְרָעִים כִּסְגוֹר
וְאֶפְרֵךְ מִתְעָרֵב בָּרוּחַ
עִם אֶפְרָן שֶׁל בִּירוֹת כָּל דּוֹר.
                                [בדרך נא אמון ב']
עם זאת,שלוש דמויות אנוש בגיבורי השירה: האב, הבן, והעלמה. זוהי טריאדה אופיינית באמונות העמים, אך אין השלושה ניצבים על מישור שווה. הבן הזועק את הסבל והאב עונה, בשם הגורל היודע-כל, והולם הקריאה הפשוטה החוזרת בכל עשרה שירי המכות.
אָבִי, קוֹרֵא הַבֵּן. בְּכוֹרִי, עוֹנֶה הָאָב.
הם ממשיכים, הבן מתייסר והאב - דבר הגורל  עונה.

אָבִי, כְּלֵיל צִיָּה חָשַׁכְתִּי עַד עֵינָי.
אָבִי, בַּדּוּמִיָּה נָשַׁכְתִּי בְּשַׂר יָדַי.
שַׁלְּחֵנִי לַחָפְשִׁי! שַׁלְּחֵנִי לַחָפְשִׁי!
יִסֹּב, יַכֵּנִי נֶפֶשׁ מְבַקֵּשׁ נַפְשִׁי!

בְּכוֹרִי, בְּכוֹרִי הַבֵּן, לֹא בָּא עוֹד גְּמוּל עַד נֶפֶשׁ.
אֵין דַּי לוֹ, בְּנִי בְּכוֹרִי, בְּנֶפֶשׁ תֵּחַת נֶפֶשׁ.
עוֹר תֵּחַת עוֹר יֻקָּח. שְׁמוּרָה תֵּחַת שְׁמוּרָה.
כָּל אֶצְבַּע תִּגָּבֶה. כָּל שֵׁן, כָּל שַׂעֲרָה.
                           [שירי מכות מצרים ג' כִּנים]
דו שיח נורא החוזר במבנה דומה לאורך כל עשרת המכות, והדמויות נראות מוחשיות יותר מ"העלמה במחלפות הַפְּטָל", דמות  ערטילאית של תקווה ב"אַיֶּלֶת", שירת הסיום שהיא אגדה ואמונה, לא תיעוד.

וְאָז הָאָב, אַיֶּלֶת, עַל בִּרְכָּיו כּוֹרֵעַ
וְהָעַלְמָה זְקוּפָה בְּמַחְלְפוֹת הַדָּם.
וּכְמוֹ שֶׁאֵין לַחְבִּיא בַּשַּׂק אֶת הַמַּרְצֵעַ,
כֵּן לֹא יַחְבִּיא הַלֵּיל אֶת נֹהַר שְׁבוּעָתָם,
כִּי לֹא יִמְלֹךְ כִּנָּם וְלֹא תִּמְלֹךְ צְפַרְדֵּעַ
וְלֹא יִפְּלוּ עַמִּים נַשֵּׁק אֶת שַׁרְבִיטָם.

כִּי בְּעוֹלָם נוֹצֵץ שֶׁל חֶרֶב וְשֶׁל כֶּסֶף
תִּנשֹׁב תִּקְוַת דּוֹרוֹת כְּרוּחַ בֶּעָלִים.
עֲלֵי עָפָר נִצְחִי שֶׁל אַהֲבָה וָעֶצֶב
נוֹלֶדֶת הִיא בְּלֵיל צִירִים וַחֲבָלִים.
וְכָל עוֹד לֵב אֶחָד זוֹכֵר לָהּ בְּרִית וָקֶצֶב
אוֹיְבֶיהָ עוֹד יֵשְׁבוּ כְּמוֹ אֶל גֶּחָלִים
                            [אַיֶּלֶת]
"אַיֶּלֶת", היא שיר תקווה הנולד מתוך המכות, בין חטא, דין, סבל ובגידה, אל האמת בדרך שמעבר לכוח, ביחד עם תקוות-דורות בתולדות אומות ואדם. איתה מול הרע מכל, בעיר שדודה, מול גופת הבן הבכור המת, נולדת גם תקוות המשורר:

וְהִיא חִידַת הַכֹּחַ שֶׁתִּכְלָה לוֹ אַיִן,
וְהִיא חִידַת הָאֹמֶן שֶׁאָפֵס לוֹ קֵץ.
גַּם נַעַר יִפְתְּרֶנָּה, וְלַשָּׁוְא עֲדַיִן
רֹאשָׁם שֶׁל הַכְּסִילִים אֵלֶיהָ מִתְנַפֵּץ.
וּבְלֵיל נְפֹל בְּכוֹרוֹת -  בֵּין הִבְהוּבֵי הַקַּיִן
חוֹלֵף גַּם סַנְדָּלָהּ הַקָּט וְהַנּוֹצֵץ.
                            [אַיֶּלֶת]
רק יצירות עבריות מעטות זכו לניסיונות כה רבים להסביר ולפרש, כולל ספר שלם - "שירה מול טוטליטריות"(1). מבלי להיכנס לפרשנות המרובה והקשה ממילא, יש לזכור את התקופה שברקע.
המהדורה הראשונה של  השירים נדפסה בשנת תש"ד (1944)(2) ואולם שלושה מהשירים נדפסו כבר בפברואר 1940 בהוצאת "הדרך", הוצאת הספרים הקטנה של "השומר הצעיר" בסלובקיה ואף תורגמו לסלובאקית.(3)
אם כך, לפחות חלק מהשירים נכתבו כמה שנים לפני שנדפסו במלואם.

האם, מתי וכמה, עדכן אלתרמן את "שירי מכות מצרים" לפני שיצאו לאור בארץ, איני יודע. ידועה  לי רק אמירתו בדבריו על ספרו "שמחת עניים" שנדפס ב-1941, "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?".

ישנו הבדל גדול בין מועד כתיבת השירים הראשונים לבין מועד הפרסום המלא. בעוד שבראשית 1940 – ראשית מלחמת העולם השנייה ולאחר כיבוש פולין על ידי הנאצים, היה בארץ רק ידע כללי על מצבם הקשה של היהודים, הרי שידיעות ברורות על השואה הגיעו לציבור בארץ בהדרגה מ-1943, ובאופן חלקי מאד אולי שנה אחת לפני כן. מכל מקום, תגובותיו של אלתרמן לאירועים נמצאות אולי בתחום הרגשי. תגובות עיתונאיות שלו למה שקורה באירופה, ניתן למצוא תחילה ב"רגעים" בעיתון "הארץ" - עד ינואר 1943, ולאחר מכן ב"הטור השביעי" - "דבר".
דומני כי בארץ, בראשית המלחמה, גרם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (אוגוסט 1939) לתדהמה גדולה יותר.

ב"שירי מכות מצרים" פּוֹרֵשׂ אלתרמן את מה שהוא חש בנושא המכות בשעה הקשה
לעולם ולעמו. זוהי הגדה המתאימה לא רק לשעתה; ודבריו לא רק נשמעים, ולא רק מרטיטים, אלא גם נאים ומתאימים, ככל הגדה, לכל דור ודור.

דודי בן עמי
-----
לצפייה במצגת כל "שירי מכות מצרים" מאת נ. אלתרמן

האכסניה הפעם באתר נתן אלתרמן

המצגת נערכה ע"י שרית שץ במסגרת פעילות "החוג לשוחרי שירה"
וירחון "עיין כרך שירה" בעריכה השתתף גם דודי בן עמי


-----

אזכורים
1 -  עוזי שביט - "שירה מול טוטליטריות", אוניברסיטת חיפה והוצאת "זמורה-ביתן".
2 -  שירי מכות מצרים. – תל־אביב : הוצאת צבי ע"י מחברות לספרות, תש"ד. 38 עמ'.
     מהדורות נוספות וזהות נדפסו בשנים תש"ז ותשי"א; מהדורות בנות 40 עמ' נדפסו על־ידי
     הוצאת מחברות לספרות בשנים תשי"ד (1953), תשי"ז ותש"ך.
     כמו כן נדפסו ב"שירים משכבר", מהדורה מתוקנת ע"י עוזי שביט (1999)

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

Interesting

דודי אמר/ה...

תודה לך אנונימית.