דודי בן עמי

דודי בן עמי
דודי בן עמי; צילמה: שרית שץ

יום חמישי, 19 בספטמבר 2013

הבטחות

הֻלֶּדֶת הַבְטָחוֹת, קַלָּה, לְלֹא צִירִים
כְּמוֹ חֲלוֹמוֹת, אוֹ רֵיחַ נַרְקִיסִים
כְּמוֹ קֶמֶל פֶּרַח נֵר הַלַּיְלָה מוּל הַיָּם
עַל חוֹל, בַּשֶּׁמֶשׁ הַקֵּיצִית

סִיעוֹת שֶׁל הֶרְגֵּלִים הִמְרִיאוּ
נָסוּ מִמַּכַּת הַכְּפוֹר
קַו הַמַּשְׁוֶה הוּא הַבְטָחָה סְמוּיָה
לְבַעֲלֵי כָּנָף הָרְגִילִים לִשְׁכֹּחַ

רַק הַזּוֹכְרִים אָבְדָן
עוֹבְרִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב, שׁוֹתְקִים
בֵּין הַצְּרָעוֹת, לוֹמְדִים בַּעֲנָוָה לַחֲלוֹם
וּלְהַבְטִיחַ נְבִיטָה בִּשְׂפַת הַחִיּוּכִים



שֵׁם-הַמָּקוֹם

וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; - בראשית כ"ח, י"ב.

וַיִּפְגַּע – וְנִפְגָּע בַּמָּקוֹם הַהוּא
לָהַב אֵשׁ
וַיִּשְׁכַּב
שַׁרְשְׁרוֹת וּצְרִיחִים כַּעֲפַר
אַבְנֵי הַמָּקוֹם מְרַאֲשֹׁתָיו

בְּמַדֵּי אֲבוּקָה וְעָשָׁן הֵם עוֹלִים וְיֹרְדִים
עַל פְּלָדָה וּבָאֵשׁ.
מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה
עוֹלִים וְיֹרְדִים – בּוֹעֲרִים.

לֹא יָדָעְתִּי סֻלָּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה
מִי שָׂם הַבַּזֶּלֶת
עִם מְרַאֲשֹׁתָיו מַצֵּבָה

מַה שֵׁם-הַמָּקוֹם?

כמים הבאים

ליוכי פרלמן מיטבתה

תְּחִלָּה עִצּוּב
בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת עַל הַאָבְנַיִם
קְצֵה צִפֹּרֶן עַל הָרֹךְ
וְאַחַר-כָּךְ בָּאֵשׁ –
תָּמִיד לִצְרֹף בָּאֵשׁ
כְּדֵי שֶׁיָּכִיל וְיִשָּׁאֵר שָׁבִיר
מָקוֹם שֶׁרוּחַ הַמִּדְבָּר
עוֹבֶרֶת אֶל הַחוֹף.

כַּפּוֹת תָּמָר
נוֹשְׂאוֹת חֻדִּים קָשִׁים
מַה שֶׁהִנְּךָ שׁוֹמֵעַ
הוא קוֹצִים הַמְּלַטְּפִים אֲוִיר
- אֶחָד אֶחָד בְּטוּר,
מַסְרֵק לִבְּרִיזָה שׁוֹבֵבָה
וְאָז הַמַּיִם
הַשּׁוֹטְפִים בַּעֲרוּצֵי הַזֶּמֶר.

אַחֲרֵי שְׁקִיעָה
בּוֹאוּ, הַדְלִיקוּ מְדוּרוֹת,
אֵין כְּצִבְעֵי אוֹר-אֵשׁ
לִבְחֹן מִלּוֹת נִגּוּן 
בֵּין הַשִּׁטִּים,
רַק אִם כָּבוּ הַגֶּחָלִים וְהַהֵדִים,
בְּשֶׁקֶט הַמִּלִּים שָׁבוֹת
לִקְדַם-מְנוּחָתָן –

מְקום לֵדַת הַנְּבוּאָה



קידוד מזכרת

לַזִּכְרוֹנוֹת יֵשׁ נֶפַח רִאשׁוֹנִי
גַּל נֶעֱרַם, דָּחוּס מֵאֲחוֹרֵי אוֹתוֹת הַתֹּכֶן
תָּוִים דְּרוּכִים, כּוֹרְעִים לְהִזָּרֵק
קִוּוּן שֶׁל "דּוֹרַה מָאר"
אוֹ "בָּאוּנְטִי" –
בְּדִידִים בִּמְנוֹעֵי חִפּוּשׂ.

נִזְכַּרְתִּי בַּאֲהוּבָתִי מִנְּעוּרִים,
בְּחֻלְצָתָהּ הַלְּבָנָה תְּלוּיָה
עַל שָׂרִיגִים בַּכֶּרֶם מוּל הַלְּבָנָה,
וּמִי טוֹעֵם תִּירוֹשׁ
אִם עוֹר מַחְמָד גּוּפָהּ כְּבָר מֵת
וְהוּא זָכוּר וָחַי
רַק אִם יֶשְׁנִי עֲדַיִן.

מַה שֶׁנִּכְתַּב עַל מַצֵּבוֹת הוּא בֶּן-חֲלוֹף 
מָחֳרָתַיִם יִשָּׁלֵף בַּרְקוֹד מוּתָג
הַיְשֵׁר אֶל צָהֳרֵי הַשִּׁמָּמוֹן,
זְכֻיּוֹת קִנְיָן לִיחִידוֹת זְכִירָה
תִּהְיֶינָה נִסְחָרוֹת
מְעֻקָּרוֹת מֵרִגּוּשִׁים וּמְבֻטָּחוֹת.

לִזְכֹּר וּלְגַבּוֹת
זוֹ אָמָּנוּת צִדּוּד וַחֲצִיַּת כִּכָּרוֹת
מוּל רַמְזוֹרֵי קִידוּד,
בְּסֵדֶר מְתֻקְתָק, בְּלִי הַשְּׁקִיעוֹת,
בְּלִי פָּנָסֵי מְכוֹנִיּוֹת בָּעֲרָפֶל,
רַק הַשִּׁכְפּוּל הַמִּשְׁתַּקֵּף בַּשְּׁלוּלִיּוֹת

הִנֵה קִבַּעְתִּי!
וּבָזֹאת:
אֲנִי מַנִּיחַ עוֹד תְּמוּנָה שֶׁלֹא צֻלְּמָה
זְמִינָה, בְּסֵפֶר הָאוֹתוֹת הַמִּזְדַּמְּנִים