דודי בן עמי

דודי בן עמי
דודי בן עמי; צילמה: שרית שץ

יום חמישי, 7 באפריל 2011

זֶה בְּנֵך ( גְּלוֹסָה)



מִשְׁאֶלֶת גּוּף, לִפְרוֹת, - הַשְּׁאָר חִידָה -
לִמְסֹר תּוֹכוֹ לַבֵּן כֵּיצַד יֵדַע?
עִם אַנְחָתֵךְ קִלַּלְתְּ מִשְׁכָּב הַיַּחַד,
אֵי אֲהָבִים? שָׁכַחְתְּ גֵּאוּת בּוֹטַחַת.
חַשְּׁקִי שִׁנַּיִם עִם הָרְעָדָה,
לֹא לָךְ נוֹלַד; הָחַי יַנְבִּיט לֵדָה,
תְּשׁוּקַת אִשָּׁה אֵלָיו, עִתִּים זוֹנַחַת
בָּעִוָּרוֹן יִלְפֹּת לַחְדֹּר - בְּפַחַד.

מַבָּט חָצוּי, רֻבּוֹ נִמְתַּח לַדָּם
הַפְנִימִי קֶשֶׁב לַטָּבוּל בַּמַּיִם,
הִשָּׁעֲנִי - מַצָּע עָצֵל נִרְדַּם,
קִירוֹת רַחֲמֵךְ חוֹלְקִים גַּלִּים לִשְׁנַיִם.
בְּפִתּוּלֵי חִשְׁקֵךְ נִטְמַן הַיְּסוֹד,
זֶה בְּנֵך! עַתָּה: מַה הֵן אַהֲבוֹתַיִךְ.
כַּמָּה מְעַט נִזְרַע תּוֹכֵךְ כְּמוֹ סוֹד,
בְּחֲבָלִים גָּהַר אִישׁ תְּשׁוּקוֹתַיִךְ.
מִשְׁאֶלֶת גּוּף לִפְרוֹת - הַשְּׁאָר חִידָה -
לִמְסֹר תּוֹכוֹ לַבֵּן - כֵּיצַד יֵדַע?

עַד בּוֹא יוֹמֵך, מֹתֶן וְשֵׁת יִדְקֹר
לְהַזְכִּירֵךְ מַגָּע מִטָּה מֻצַּעַת,
עֲוִית כִּוּוּץ מַה שֶׁפָּעַרְתְּ שִׁכּוֹר
בֶּעָרִיצוּת חֶמְדָּה, לְהִבָּעֵל נִרְצַעַת.
דַּאֲגָתוֹ רַק עֲטִיפָה רַכָּה -
יָדוֹ עוֹבֶרֶת וְעוֹרֵךְ שׁוֹכֵחַ.
הַכְּאֵב לָבָן אוֹרוֹ דַּקָּה-דַּקָּה,
סַכִּין קֵהֶה שִׁדְרַת גַּבֵּךְ פּוֹלֵחַ.
עִם אַנְחָתֵךְ קִלַּלְתְּ מִשְׁכָּב הַיַּחַד,
אֵי אֲהָבִים; שָׁכַחְתְּ גֵּאוּת בּוֹטַחַת.

סְדִינִים לַחִים, הַנְּשִׁימָה יִפְחָה,
רֵיחַ זָרוּת, יְדֵי זָרִים נִבְצַעַת.
הַפֶּלֶא קַם, בְּקוֹל פּוֹעֶה צְוָחָה,
לָבוּשׁ דָּמֵךְ, מִתּוֹךְ עֶרְוָה מוּקַעַת.
חִיּוּךְ רָפֶה - זֵעַת מִצְחֵךְ - מִטְפַּחַת -
הוּא עַל שָׁדַיִךְ - עוֹד דַּקָּה נוֹסֶפֶת.
אַרְצוֹת הַבֵּן שַׁעֲרֵיהֶן גַּם נַחַת
אַךְ הַנִּכְנֶסֶת לְעוֹלָם נִכְסֶפֶת.
חַשְּׁקִי שִׁנַּיִם עִם הָרְעָדָה,
לֹא לָךְ נוֹלַד; הָחַי יַנְבִּיט לֵדָה.

יַלְדֵּךְ יֵלֵךְ, בְּבַגְרוּתוֹ יֵדַע
חֶרְדַת אִשָּׁה וַאֲהָבִים וָחֵשֶׁק,
עֵת יֶאֱרֹב לִצְפּוֹת בִּקְצֵה סוֹדָהּ
חֹד פִּטְמוֹתֶיהָ בּוֹ יַחְתֹּךְ כַּנֶּשֶׁק.
הוּא יְשַׁחֵר לָגַעַת מִתַּמֵּם
יָרִיעַ פַּעַם וְאַחַר יִשְׁקֹט,
עֵירֹם גּוּפוֹ, צָעִיר וּמִשְׁתּוֹמֵם
יֻקְשַׁח בֵּין יְרֵכֶיהָ הָרַכּוֹת
תְּשׁוּקַת אִשָּׁה אֵלָיו, עִתִּים זוֹנַחַת
בָּעִוָּרוֹן יִלְפֹּת לַחְדֹּר - בְּפַחַד.

 *גלוסה - שיר הפותח בבית המציג את הנושא ולאחריו ארבעה בתים בני 10 שורות המסתיימים לפי הסדר בשורות של הבית הפותח (במקרה זה שתיים-שתיים), החריזה בבתים העיקריים מסורגת מלבד הסיומות. ישנן וריאציות שונות לצורה עתיקה זו.