זה לא קרה

הַכַּוָּנָה הִיא לְסַפֵּר לָךְ ...

יֶשְׁנָן מִלִּים שֶׁלָּךְ: פְּרוּעוֹת-רַעֲנַנּוֹת, עֲלֵי הַחַסָּה הַקְּרוּעִים – כְּפִי מִצְוַת הַשֶּׁף.

כָּךְ שׁוּב

עוֹלֶה בִּי צֹרֶךְ עַגְמוּמִי לַחְשֹׂף פְּצָעִים שֶׁלֹא הָיוּ.

כְּשֶׁהַכֹּל מַגְלִיד, הַצַּלָּקוֹת, הָעֲנָפִים שֶׁנִּגְזְמוּ מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר

כְּמוֹ מִרְדָּפִים שֶׁל בֹּשֶׂם וּצְלִילֵי גִּיטָרָה אַחֲרֵי הָאֵד הַמִּתַּמֵּר מֵהַבִּיּוּב.

עַכְשָׁו הֻבְהַר הַכִּשָּׁרוֹן לְהִתְעַלֵּם;

שִׁירִים נָפּוֹלִיטָנִיִּים נָעִים תָּמִיד עַל מְסִלּוֹת, גָּבוֹהַּ וְרָחוֹק מֵרֵיחַ הַדָּגִים הַנִּרְקָבִים מֵאֲחוֹרֵי הַשּׁוּק.

הָיוּ שָׁם אַרְבַּע נְקֻדּוֹת צִיּוּן נוֹחוֹת

זוּג הַפְּטָמוֹת וּשְׁתֵּי עֵינֶיהָ – כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל הֵיטֵב בֵּין מְזֻגָּג מַבְרִיק לְבֵין קְטִיפָה.  

אֲנִי נִשְׁבַּע שֶׁבְּחֶשְׁבּוֹן נִכְלַל מְחִיר הַיַּיִן, לֹא יוֹתֵר.

קָרְאוּ לָהּ גַּבְּרִיאֵלָה, הִיא כְּבָר מֵתָה, שֵׁם וְגִיל עַל אֶבֶן בַּצְּלָלִים, עִם הָרֵיחוֹת וּלְחִישׁוֹת שֶׁמְּעִירוֹת אוֹתִי בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהָרוּחַ נוֹחָה לְמִפְרָשִׂים