מה שייאמר כאן

הוא חשוב, מפני שמכאן ואילך אתחיל להציג את עצמי לפניכם.
את עצמי וגם את מה שיש לי לומר, ואני מאמין כי רושם ראשון קובע הרבה.
אינני איש צעיר, בעוד חודשים ספורים תמלאנה לי 71 שנים, אך מבחינה מסוימת עברתי לשלב אחר ושונה בחיי.
יחד עם פרסום ספר שירי הראשון "אבן ואהבות אחרות" אני מעיז כמעט בפעם ראשונה, לצרף לעצמי את התואר "משורר", אין זה דבר פשוט עבורי. גם "סופר", לדעתי! הוא פועל יוצא מהיותך משורר.
אני מאמין כי מי שאינו מסוגל לערוך את דבריו בפרוזה, יתקשה עד מאד לערכם כשיר, לכך אין קשר לאורך השורות, לחריזה, למשקל-שירי, או לסממנים חיצוניים שנחוצים לשירים פחות או יותר.
אם כן:
דודי בן עמי, נשוי לרחל, אב לשתי בנות ובן, סב לעשרה נכדים, סב-רב לנין אחד.
אנו, משפחתי ואני, מראשוני התושבים בגולן, חיים בקצרין ורוב מעשינו קשורים ומעורים בשני אלה - האזור והיישוב.
במקצועי הנני מדריך וסתת כלי צור בטכנולוגיה פרהיסטורית (עוד נעסוק בכך בהמשך) משורר וסופר.
את מה שכתבתי אביא לפניכם כאן, וכן צילומים של עבודתי באבני צור ובזלת.
עם הזמן יש להניח כי גם שליטתי הטכנית באתר תשתפר.
פתחתי בשיר שכתבתי לפני כמה ימים. הוא אופייני לשירים שאני כותב לאחרונה, ובהם דגש מיוחד על נושא ההולדה, ועל האימהות מנקודות השקפה שונות שבהן, מה צר, נעדרת מטבע העניין נקודת ההשקפה החשובה ביותר של החוויה האישית.