ליוכי פרלמן מיטבתה
תְּחִלָּה עִצּוּב
בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת עַל הַאָבְנַיִם
קְצֵה צִפֹּרֶן עַל הָרֹךְ
וְאַחַר-כָּךְ בָּאֵשׁ –
תָּמִיד לִצְרֹף בָּאֵשׁ
כְּדֵי שֶׁיָּכִיל וְיִשָּׁאֵר שָׁבִיר
מָקוֹם שֶׁרוּחַ הַמִּדְבָּר
עוֹבֶרֶת אֶל הַחוֹף.
כַּפּוֹת תָּמָר
נוֹשְׂאוֹת חֻדִּים קָשִׁים
מַה שֶׁהִנְּךָ שׁוֹמֵעַ
הוא קוֹצִים הַמְּלַטְּפִים אֲוִיר
- אֶחָד אֶחָד בְּטוּר,
מַסְרֵק לִבְּרִיזָה שׁוֹבֵבָה
וְאָז הַמַּיִם
הַשּׁוֹטְפִים בַּעֲרוּצֵי הַזֶּמֶר.
אַחֲרֵי שְׁקִיעָה
בּוֹאוּ, הַדְלִיקוּ מְדוּרוֹת,
אֵין כְּצִבְעֵי אוֹר-אֵשׁ
לִבְחֹן מִלּוֹת נִגּוּן
בֵּין הַשִּׁטִּים,
רַק אִם כָּבוּ הַגֶּחָלִים וְהַהֵדִים,
בְּשֶׁקֶט הַמִּלִּים שָׁבוֹת
לִקְדַם-מְנוּחָתָן –
מְקום לֵדַת הַנְּבוּאָה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה