משוררים מהעיר

מְשׁוֹרְרִים מֵהָעִיר מַגִּיעִים בִּמְכוֹנִית נְמוּכָה

פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת עִם רֵיחַ יְבוּא,

  אֲוִיר מְטֹהָר תָּלוּי מִמַּרְאַת הַשִּׁמְשָׁה.

דּוֹרְכִים חוּץ בְּגִשּׁוּשׁ וְחוֹזְרִים לְהַבִּיט לְאָחוֹר

אַה... הֵיכָן? מַתָּנוֹת עֲטוּפוֹת בִּנְיָר

וְגַם הַשַּׂקִּית -

מְכַל אַשְׁפָּתוֹת לְשָׁעָה

   זֶבֶל מַסָּע וּקְנִיּוֹת בְּהוּלוֹת מִשּׁוּלֵי הַדְּרָכִים.

מְשׁוֹרְרִים מֵהָעִיר מְנַסִּים לִנְשֹׁם, זֶה קָשֶׁה

בְּלִי כָּרָגִיל.

שׁוֹאֲלִים בְּקוֹל רָם מִדַּי

  מָתַי מַבְשִׁילוֹת תְּאֵנִים?

מִצְחָם מְטַפְטֵף תּוֹדוֹת, מִצְטַנֵּן

לְמַרְאֶה תָּוִיּוֹת מֻכָּרוֹת וְקֻבִּיּוֹת קֶרַח.

   מְחַשְּׁבִים אֶת זְמַן הַנְּסִיעָה,

      מַפְחִיתִים הַפְסָקָה, נִזְכָּרִים שֶׁעָצְרוּ לְתִדְלוּק;

עַכְשָׁו: לְגַבֵּי סִפְרָם הָאַחֲרוֹן.

אַחַר-כָּךְ מְדַבְּרִים בִּמְהִירוּת

לְהַשִּׂיג אֶת הַשֶּׁקֶט וְעוֹד

וְעוֹד "לֹא הֱיִיתֶם צְרִיכִים",

כִּוּוּנֵי אֲוִיר וּשְׁתִיקָה;

גַּם שׁוֹאֲלִים

אִם הַגְּבוּל רָחוֹק

וְ"סְלִיחָה – אֶה... הַשֵּׁרוּתִים?"

דָּנִים בַּחִנּוּךְ

וּבָעֶרֶב, מְאֻחָר

מְגַלִּים הַמְּשׁוֹרְרִים מֵהָעִיר שֶׁאֶפְשָׁר

לִלְכֹּד מִלָּה מְקוֹמִית לַאֲהָבִים

בֶּחָצֵר אֲחוֹרִית.

פִּתְאוֹם זֶה אוֹתוֹ דָּבָר, וְהִיא - פְּרָט לָרֶקַע -

בּוֹהָה בִּמְבוּכָה רְגִילָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁמַּחְשִׁיךְ,

וְ"תָבוֹאוּ תָּמִיד"...

כְּשֶׁכְּדַאי לְנַסּוֹת בְּתַחְבִּיר,

   כְּשֶׁעָגוּם יָכוֹל לִהְיוֹת כּוֹכָב,

      אוֹ גַּחְלִילִית – לֹא כְּמוֹ בַּבַּיִת.

בְּשִׁקְלוּל חָטוּף, כִּמְעַט כָּל אֶחָד

מֵהָעִיר, הוּא מְשׁוֹרֵר מֵהָעִיר,

כְּלוֹמַר: בִּנְסִבּוֹת תּוֹאֲמוֹת לְרֵיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו

    אַחֲרֵי שֶׁקָּטַף לִימוֹנִים מֵהָעֵץ – בְּעַצְמוֹ.