אבן טל

יחידות הזמן, שהוא ציר חיוני בתיאור העניין שבכאן, חורגות בהרבה מנסיון חיינו.
אלו טווחי זמן ארוכים וארוכים מאד. לא אנסה לתארך, להגדיר, לתאר בגרף, או בטבלה עם רשימת תאריכים. סבורני כי נחוץ כאן מחקר שלם ואפילו די מעניין.
אני נמנע הפעם מלתאר את הדברים בדרך זו.

כמו בסיפור ילדים, נשתמש כאן ב-הָיֹה-הָיָה לפני שנים, כי הדברים אירעו בזמניהם הארוכים שלהם ואילו אנו, אין אנו עוסקים כאן במחקר אלא רק בתיאור צנוע.
לכן תהיה לנו הקדמה - שהיא פתחו של דבר. הדבר עצמו - שאינו אלא אבן אחת, ולבסוף - בסדר זמן מוכר, מה ראיתי בה באותה אבן.
ובכן, היה-היה פעם ים.  ים קדמון - לפני שנים רבות מאד.
בקרקעיתו שקע סלע גיר שהוא בעצם חלקיקים מיקרוסקופיים של יצורים זעירים שחיו באותו ים רחוק מזמננו.
שנים רבות מאד אחר כך, התעוותה והתקמטה קרקעית הים, התרוממה והייתה ליבשה.
הגשמים שטפו באפיקי הנחלים וחרצו בסלע. פיסות סלע נשרו, נגרפו ונגררו בערוצים, התנגשו זו בזו והתעגלו לחלוקי נחל, מהם סגלגלים, מוארכים, או שטוחים. אלה נשטפו בשיטפון למטה, אל בקע ארוך שנוצר מתוך תנועת לוחות גושי יבשת שונים. לבסוף הוטלו יחד עם סתם אבנים וסלעים על קרקע הערבה שבמורד הנחלים שם.
היו תקופות גשומות או יבשות יותר, עד שבסופו של דבר נהיה האזור למדבר ובו שיחים קטנים, גבעות נמוכות, ופזרות של חלוקים ואבנים.
כמובן שרוב האבנים, קבורות היו מתחת לסחף החצץ, החול, וגושים אחרים. באלו לא נעסוק כאן.
אנו נביט באלו שמושלכות על פני השטח שנים רבות מאד.
בעצם, נוח יותר יהיה לבחון את המתרחש כשאנו מביטים בחלוק נחל אחד על קרקע הערבה.
חלוק סגלגל מוארך זה, מורכב היה גיר קשה למדי. לו היה האזור גשום די הצורך, מן הסתם היה נמס לאיטו עד תום. זאת משום שגיר נמס במי הגשם על אף שאלה מכילים מעט מאד חומצה פחמתית שהינה זרז גדול להמסה כזו.
גם סתם מי גשם ממיסים - לאט יותר.
אולם כזכור האזור מדברי, גשמיו מועטים ואינם מספיקים להמסה יעילה ביותר, וכך הושפע חלוק הנחל מתנאים שונים למדי. ביום מתלהט באור השמש החריף ובלילה מתקרר במהירות.

חשוב כי ניתן את הדעת על מהירות זו של קירור לילי. זו באה גם מפני שהאבן בהירה מסביבתה ומקרינה בנקל את החום שנאגר ביום וגם מפני שהחלוק בלט מעל לקרקע והאוויר הקריר סובב אותו מכל עבר פרט לתחתיתו.
לעתים נדירות לח האוויר במדבר, אולם ישנם לילות קרירים בהם הלחות שסביב האבן הספיקה כדי להעלות עליה אגלי טל. מאחר שהייתה קרירה מסביבתה, הקל הדבר על צבירת אותן טיפות זעירות, יותר מאשר על הקרקע או על שיח מדברי כלשהו.
מעטים הלילות בהם הטל מרובה די הצורך להיות זולג על האבן ובסופו נספג בקרקע. בתנאים שבכאן זה הספיק. מספר לילות בשנה בהם זורמים כמה אגלי טל במורד צלעות החלוק די בהם.
אותן טיפות המיסו, בדרכן מטה, מעט מזעיר מקליפת הגיר.
במקומות אחדים היה טפטוף זה ההבדל בין צמיחה לכיליון של צמחים או שיחים זעירים ועל כן פעמים רבות נראים אלה, נשענים כביכול על סלע או אבן גדולה.

חלוק נחל, כשמו כן הוא – חלק.
כך הוא לעינינו, אך ישנן גבשושיות זעירות המנתבות את הטיפות אל מסלול מסוים. מאחר שכך נמֵסה קרקעיתו של אותו מסלול יותר מסביבתו.
עם הזמן - הרבה זמן - נוצרו על פני האבן ערוצונים קטנטנים שכמוהם כרשת של נחלים עם יובלים ואגני ניקוז, על האבן מלמעלה פרשת מים, הכל בממדים זעירים.
עתה היה לחלוק דמיון מה להר מעוגל כיפה שנחלים ויובליהם מתחתרים בו.
קטן או גדול, אין זה משנה, אותם חוקי הכובד וההמסה הכימית המעצבים את החרמון למשל, המשיכו לעצב את פני האבן.
כאן, לילות הטל המעטים של הערבה יצרו יצירת טבע מיוחדת במינה.
לו עבר גמל ובפרסתו היה מסיט את החלוק הצידה, היה הכל נחרב. כל שינוי בזוית הייצוב מספיק כדי למחוק, עם הזמן, את הרשת המופלאה. לכן השתמרות מעמדה של האבן חיונית, ואף המשיכה את התהליך.
אלא שסביב אבן זו, באזור חצבה, קם ונבנה בית ספר שדה שלם ואף שהייתה מוטלת בפינת מגרש החנייה שלו, בסופו של דבר טלטל אותה צמיג של רכב כל שהוא, חרץ בה חריץ והשאירה מוטלת על צידה.

עד!     
עד שנזדמן לי להחנות את הטנדר שלי לידה.
אבנים מושכות את עיני, אפשר לומר שאני מאוהב - בין השאר - באבנים. כשהסתכלתי בה ארוכות הבנתי כי כאן, במדבר סיפורה נגמר. יכולתי אולי לנסות להציבה במדויק במקום אחר. הסיכוי אפסי, די בשינוי מזערי של התנאים כדי לחסל הכל.
לקחתי אותה כדי לשמש בידי מוצג להסברה וללימוד פלאי זמן האבן.